ציורו של ליאונרדו דה וינצ'י "הסעודה האחרונה" צוייר בטכניקת הפרסקו, כלומר שימוש בטיט לח "טרי" = FRESH , כמצע לציור הקיר. ומכאן הביטוי פרסקו בו מכונים ציורי הקיר המכסים משטחים רבים בכנסיות אין ספור.

ליאונרדו שקד על ציורו בשנים 1495-1498. ציור הקיר שמימדיו המרשימים  [ 880 ס"מ רוחב על 460 ס"מ גובה] מצוי בחדר האוכל של הנזירים בכנסיית סנטה מריה דה לה גרציה שבמילנו.

תצלום שצולם בשנת 1908 באותו חאולם, מלמד כמה דברים על יצירתו של ליאורנדו:

ראשית: תצלום זה מאפשר להתפעל משלמותה של הפרספקטיבה - אותה תצוגה אשלייתית לעין, שמציב הציור על הקיר.

אתה מביט והמראה נגלה לנגד ענייך נראה כאילו הוא תלת-מימדי, כאילו יש בו עומק. נראה לך, כאילו האור הבוקע מתוך החלונות שמאחרי הדמויות, בוקע מתוך הנוף שמאחורי הדמויות היושבות לאורכו של השולחן הפרוס בין קיר לקיר והאור כמו בוקע מחלונות שבקיר המצוי מאחוריהם.  הנוף הנשקף שם מאחרי הדמויות - הוא הנוף הנשקף מהחלון המצויר על הקיר של סנטה מריה דה לה גרציה במילנו הוא נופה של ירושלים - בה מתרחשת העלילה הסוערת אותה מנסה הציור ללכוד ולהנציח.

ציורו של ליאונרדו מספר את סיפור ליל הפרידה של ישו מתלמידיו. ישו ותלמידיו יושבים לסעודת ליל הסדר. ישו יודע כבר כי גורלו נרחץ: הוא יוסגר לידי השליטים הרומיים. לרחמים מצד הנציב הרומי - פונטיוס פילאטוס, אין הוא מייחל, גם לחסדי שמים אין הוא מצפה. הוא מתמסר לגורלו. הוא יושב במרכז השולחן, אדיש משהו, מהורהר, נוגה. אחד מחבריו ונאמניו, היושב כאן לצידו, יעשה בו "מעשה בגידה" ימסור אותו , יעשה בו מעשה יהודה איש קריות - והאיש הוא אותו יהודה הבוגד מבין 12 תלמידיו.

כפי שפירשתי במצגת אחרת באתר זה "באך ולאונרדו - שני גאונים נפגשים בסעודה האחרונה" - הסצינה הנראית היא תיאורו של אותו רגע - ישו מטיח את דברו:  "אומר אני לכם כי אחד מכם ימסרני" והתלמידים מוכים בתדהמה ובצורך להתנצל : "ויחלו איש ואישלאמור לו האנוכי הוא אדוני" ?

מן התצלום למדים אנו כי המביט בציור מביט בו מלמטה כלפי מעלה שכן הציור מצויר בגובה הקיר מעל לגובה בו מצויות העיניים. המביט צריך להגביה את מבטו כדי לפגוש בתמונה. ממבט זה הפרספקטיבה נראית מושלמת יותר ה"עומק" של הציור משכנע יותר.

ובשרטוט ה"מוסיף" באופן דימיוני את מראה התיקרה ה"נראה" כאילו בעיני המתבונן, הממשיך בעיני דמיונו את מראה הפרספקטיבה.

מהתצלום של האולם בו נמצא הציור כפי שהבאנו לעיל, יכולנו ללמוד על דבר נוסף: על ריבויים של כני ציור המוצבים בחדר, ומשמשים ציירים להעתיק את הציור.

הציור עצמו נראה כך בתצלום משנת 1908:

ואכן, במהלך ההסטוריה "זכה" ציור זה להעתקות, שינוים ואינטרפרטציות שונו - חלקן אף מוזרות.

נביא כאן דוגמאות אחדות לנטיה זו ל"העתיק" את ציור הסעודה האחרונה:

ואכן, מאז ההעתקה הראשונה של הציור הידועה לנו - מעשה ידיו של הצייר : ג'יובאני פייטרו דה לה ביראגו

זכה הציור לעשרות ואולי אף למאות העתקות וגירסאות מגירסאות שונות. נביא כאן אחדות מהן, כדי להראות עד כמה פוולרי היה ציור זה ועד כמה חופשיים היו מעתיקיו לדורותיהם בתרומתם הם ובתוספות שהוסיפו לציור או במגרעות שגרעו ממנו.

GIANPETRINO 1520

הסגנון של הציור משתנה עם חלוף העתים ועם התחלף הציירים. כל אחד מהם, אינו מצליח "לבלום" את אישיותו ואת סגנונו המיוחד.

כך למשל בציורו של אנטוני ואן דייק - האוירה היא אוירה "ביתית" - רקע החלונות הפתוחים לירושלים נעלם. מאחרי הסועדים פרוש וילון ובקדמת הציור לפני השולחן כד וסל מזונות ו...כלב משתובב לו.

עד כאן דוגמאות להעתקות שונות של הסעודה האחרונה.