יונתן רטוש  הוא הכינוי הספרותי

שהמציא לעצמו, אוריאל היילפרין, "מגדולי השירה העברית בדורותינו. מגדולי משורריה של הארץ הזאת בעת החדשה" [אהרון אמיר, חייו ופעלו של יונתן רטוש]

אוריאל נולד בוארשה, פולין ביום 18.11.1908 לאביו יחיאל היילפרין, מחנך בשפה העברית, מחוגי הציונים הכלליים, ומתומכיו הנאמנים של חיים ויצמן, ולאמו פוליה - פנינה לבית הוכברג שבפולין נמנתה על חוגי פועלי ציון. [ בין האישים הבולטים באותם חוגים היו יוסף שפרינצק, לימים מחברי מפלגת פועלי ארץ-ישראלי (מפא"י), שכיהן כויו"ר הכנסת הראשונה, מטעמה,  ויצחק טבנקין, מנהיגה הכריזמטי של "אחדות העבודה" ו"הקיבוץ הארצי" ].

גם האם היתה בת-בית בשפה העברית, והיתה שותפה מלאה לבעלה בחינוך ילדיה בשפה העברית.

אוריאל הגיע לארץ-ישראל, והוא כבן 11 שנה יחד עם אימו,  אחותו מירי [ לימים המשוררת מירי דור, ילידת 1910  ] והאח הצעיר יותר גמליאל, יליד 1914 .

היה זה ביום  18.12.1919 . כותבי קורותיו של אוריאל ידגישו כי היה זה על סיפון האניה "רוסלאן", הספינה שהעלתה לארץ רבים מאנשי "פועלי ציון" שעלייתם לארץ, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, פתחה את הפרק המכונה "העליה השלישית" בהתחדשות הישוב הציוני בארץ ישראל.

להבהרת התמונה והשלמתה ראוי לציין כי מפלגת פועלי ציון דגלה תקופות ארוכות בהשקפת עולם סוציאליסטית. האם, שבפולין היתה מקושרת לחוגי פועלי ציון, שכאמור היתה מפלגה הסוציאליסטית, בעלת אוריינטציה יהודית-אינטרנציונליסטית, הותירה את בעלה מאחור, ו"עשתה" עליה יחד עם חברים רבים שהיו מבני חוגה הרעיוני. אלה הקימו ברבות הימים את "גדוד העבודה", והיו ממנחי היסודות לציונות הסוציאליסטית שתפתח את ה"הקבוצה-הגדולה", הקיבוץ,  הסתדרות העובדים העבריים ומה שמכונה "זרם העובדים" בישוב טרם המדינה. האב, יחיאל היילפרין, נשאר באודיסה לטפל בחיסול עסקי החינוך והדפוס שלו, הצטרף למשפחה באביב 1920 .

את צעדיו הראשונים בארץ יעשה אוריאל בתל אביב, כתלמיד בגימנסיה העברית הרצליה [ בכיתה המקבילה לכיתה ו' של ימינו] . נעוריו יעמדו בסימן של נדודים בין הגימנסיה הרצליה שבל אביב והגימנסיה העברית בירושלים. בשנת 1926 סיים את תעודת הבגרות בגימנסיה העברית הרצליה.

באוקטובר אותה שנה, והוא כבן 18 שנה, יפורסם שיר ראשון שלו "דמותך" מעל דפי המוסף "דברי ספרות ובקורת" של עתון "הארץ".

כשרונותיו הלשוניים החלו להתגלות עוד בהיותו תלמיד בגימנסיה, עת תרגם את ספרו של ז'ול ורן, "עשרים אלף מיל מתחת למים". בלחצו של אביו, הכין עצמו אוריאל ללימודי משפטים ואף למד שנה אחת עד לקיץ 1929 ב"שיעורי משפט" שהתקיימו בירושלים. אביו, שחשש למעורבותו הפוליטית המתגברת ולעמדות הקיצוניות שהחל להשמיע, ניסה להרחיקו מכך על ידי ששלח אותו ללימודים בפאריז, אלא שכעבור כשנה חזר אוריאל לארץ, בלא שלמד דבר מסודר.

ביום 19.4.1929 - פורסם ב"מאזניים", בטאון אגודת הסופרים העבריים, השיר "כבוש", בחתימת אוריאל היילפרין, והוא צעיר כבן 21 ! . שיר זה המתחיל את דרכו כשיר אהבה מעודן הופך עד מהרה שיר המבטא יחסים אלימים בין ה"אוהבים". נטיה זו , להעמיד את היחסים על כוח, הכנעה, שלטון, לא תעזוב את המשורר הנחרץ והעיקש בדעותיו, עוד שנים רבות:

 הוא יבטא נטיה זו בשירים רבים שיפורסמו ברבות השנים. מצד אחד שירים אישיים, בהם יתאר ויביע אהבה סוערת, ייצרית, מסוכסכת וכוחנית, לצד שירים "לאומיים" "אידיאולוגיים" ואף "פוליטיים" שהציבו אותו עד מהרה בקצה הימני של הימין הקיצוני.

אהרון אמיר, שלא נחטא לאמת אם נציגו כתלמידו, מעריצו וממשיך דרכו במובנים רבים, מציין את נטייתו של יחיאל היילפרין הצעיר:

לחוגים מהמחנה "הימני לוחמי" הנתון בעיקרו להשפעתה של התנועה הציונית-רביזיוניסטית שבהנהגת זאב ז'בוטינסקי. [...] במחנה זה התרכזו והתנקזו הלכי רוח של אקטיביזם בטחוני - כוחני ואפילו צבאי, ושל איבה מרה לסוציליזם, לשתפנות לפאציפיזם ולאינטרנציונליזם, שהיו אז סממניו המובהקים של המחנה האחר "הפועלי" [אהרון אמיר, חייו ופעלו של יונתן רטוש]

אכן, את דעתו הנחרצת של אוריאל היילפרין בנושא יחסי-יהודים ערבים,  הוא גילה בכמה וכמה שירים שפרסם באותן שנים, די לעיין בשירו "על הזבח" תוך לימוד הרקע לכתיבתו כדי לעמוד על דעתו הנחרצת של אוריאל כנגד הערבים וכל ניסיון להידבר איתם.

כאשר הקים אברהם תהומי, ממפקדי ההגנה בירושלים ארגון פורש וקרא לו "ארגון ב'" (אביו מולידו של האצ"ל) נמנה אוריאל היילפרין על חבריו הראשונים, שם הכיר את אברהם שטרן לימים "יאיר", שם התפתחה בינהם חברות ושיתוף פעולה.

היו שהתריסו כנגד "יאיר" כי היה מנהיג של מחתרת מזויינת שעיקר עיסוקו היה בארגון, בגיבוש אידיאולוגיה, בחיבור שירים ובהסתתרות [ את העבודה 'השחורה', הכוללת שימוש באקדחים וכלי נשק ...  ביצעו אחרים... ] כך גם אוריאל היילפרין שבשנת 1934 יקרא לעצמו: יונתן רטוש. לא מצאנו בספרים העוסקים ברטוש התיחסות להשתתפותו בפעילות מחתרתית מזוינת ממשית. לשונות רעות יחרצו כי... ככל הנראה הקשר היחידי שהיה לרטוש עם "האקדוח" היה ההגהות שערך לספר בשם זה שכתבו אברהם שטרן (יאיר) ודוד רזיאל.  הספר בחתימת:

 "ד. ראש"   "ד. [דוד]  ר [רזיאל]  א [אברהם ] ש [שטרן] "

כלי זינו של אוריאל, במלחמותיו הרבות, לא יהיו הסיפא אלא הספרא.

הוא ראה עצמו הוא היה "שלח" [ חרב קצרה לקרב פנים-אל פנים ] אך מה שאחז בידו היה העט מכאן השם שנתן יהושע פורת בספר המתאר את מהלך חייו : "שלח ועט בידו".

ב 1932 אף השתתפו [ אוריאל היילפרין ואברהם שטרן ] בקורס מפקדים ראשון של הארגון בהרי ירושלים, בפקודו של אברהם תהומי עצמו. בטכס הסיום של הקורס ניטל על אוריאל הלפרין, כאחד החניכים המצטיינים, לנאום בשם החניכים, הנקודה היקרית בנאומו היתה שחובה על הנוער העברי הנאמן להיכון כבר עכשיו למערכה על שיחרור הארץ מן השלטון הזר, כי האוייב האמיתי, ה"אובייקטיבי", אינו העם השכן אלא הכובש הזר.
[ אהרון אמיר, חייו ופעלו של יונתן רטוש]

 

עיון בשירים "פוליטיים" ואידיאולוגיים שפירסם אוריאל היילפרין וגם תחת כינויו הספרותי יונתן רטוש מעלים לא רק שינאה יוקדת לכובש הבריטי הזר אלא גם - ואנו נוסיף בעיקר - שינאה תהומית לערבים.

הד לקשר המיוחד של אהבה ותחרות ששררו בין "רטוש" ל"יאיר", שטרן - ימצא הקורא בשיר מרגש במיוחד שחיבר רטוש לאחר רציחתו של יאיר ושם השיר "בארגמן" . תקופה ארוכה לא נתן רטוש פומבי לכוונתו בהספד על האחא שגורלו נגזר.

ב 1933 החל אוריאל היילפרין לעבוד ככתב בעיתון "הארץ" ובתוקף תפקידו זה סיקר את משפט החשודים מהחוגים הרביזיוניסטיים ברצח ארלוזורוב. בעקבות הניסיון והידע שרכש בעת סיקור המשפט הוציא יחד עם חברו חוברת בשם:

"אברהם סטאבסקי ועבדול מג'יד" ובה מאשימים המחברים [ אוריאל היילפרין שנטל לעצמו את השם "א. עורב" [ בהשפעת תרגומו המרשים של ז. ז'בוטינסקי להעורב של אדגר אלן פו ] ומ. דגון [ הוא חיים אברבאיה] את הערבים בביצוע הרצח - כנקמת דם - בדיוק 3 שנים למאורעות הדמים של שנת 1929

באביב אותה שנה [1934] מושך אותו בן ציון נתניהו, הנמנה עם חשובי אנשי הרוח והעט של התנועה הרביזיוניסטית, לעבוד ב"הירדן" עיתונה היומי החדש של התנועה"

כאן, בעתון יפרסם מאמרים, שירים ואף פליטונים-מחורזים, בהם יביע את דעותיו [ הנחרצות] הן כנגד הערבים והן כנגד הכובש הבריטי.

ביום 25.3.1937 יפרסם מעל דפי "הירדן" את השיר "תורה"  עליו תתנוסס פעם ראשונה החתימה "יונתן רטוש". שם שלפי דעתנו הינו שם "אקסימורוני" דהיינו כולל בחובו דבר-והיפוכו ועל כך נרחיב בפרק "יונתן ורטוש" השם האקסימורוני , הנמצא בהכנה.

בד בבד עם הקצנת עמדותיו הפוליטיות הלכה והתגבשה שירתו הסימבוליסטית המודרניסטית, אלא שחששו שזיהויו הפוליטי כאיש הימין יחסום בפניו את הדרך לביטאוני הספרותיים בהם פורסמו שירים ברוח זו - בעיקר ביטאונו של שלונסקי "טורים" שלח בעילום שם תחת החתימה "ינתן רטוש" בחודש אוקטובר 1937  לכתובתו של שלונסקי שירים ראשונים ברוח סימבוליסית מודרנית. שלונסקי שלא זיהה את איש הימין הקיצוני המסתתר מאחרי השם המוזר "יונתן רטוש" פירסם בבטאונו "טורים" שירים ראשונים אלה.

בשנת 1938, לאחר שתוכניתו הפוליטית, אותה פרש תחילה בסידרת מאמרים, ואח"כ הוציאה בחוברת "עיננו נשואות אל השלטון", נראתה קיצונית יתר על המידה בחוגי הרביזיוניסטים, לא הצליחה לשכנה, נסע לפאריז לשם לימודים, משם המשיך לשלוח שירים לטורים עד אשר זהותו של מי שמסתתר מאחרי שם העט "יונתן רטוש" תגלתה - ואז , באחת , הופסקה הדפסת שיריו בבטאון שהיה בעל נטיות פוליטיות שמאליות.

עם פרוץ מלחמת העולם השניה, הצליח יונתן רטוש לחזור מפריז לארץ, לא לפני שספג בפאריז ממורו ורבו אדולף גורביץ שעברת את שמו לעדיה גור והיה חותם על מאמריו בשם ע. חורון את תורת "העברים הצעירים" שכונתה לאחר מכן, במידה לא מועטה של זלזול "תנועת הכנענים".

בשנת 1941 פירסמה הוצאת מחברות-לספרות של המו"ל ישראל זמורה את ספר שיריו הראשון

הוא הספר בעל השם האקסימורוני "חפה-שחורה", לצד ספר גם הוא בעל השם האקסימורוני "שמחת עניים" של נתן אלתרמן - שני ספרי השירה העברית החשובים שפורסמו בשנות הארבעים.

 קולמוסין הרבה כבר נשברו על מנת לפענח את השם "חפה שחורה". בספר זה רוכזו השירים שהיו הביטוי המגובש ביותר של שירתו של יונתן רטוש, שירים אלה הם השירים שיעסיקו אותנו במצגות אלה. בהם אנו מזהים הן את הכשרון המדהים בשימוש בעברית לצד תיאור יחסים מורכבים קשים ובעייתיים שבין האהוב לאהובתו.

כגון המצגת "על חטא" הוא שירו המפורסם ביותר שאף זכה להלחנה ולא רק כפזמון פופולארי מידיו של צביקה פיק אלא גם הולחן כליד בסגנון מוזיקה אומנותית על ידי המלחינה נועה בלאס, ואנו מציגים אותו כאן באתר לאזני הגולשים.

מתוך עיון בשירי "חפה-שחורה" עלתה לנגד עיני תופעה, עליה לא עמדו, למיטב ידיעת פרשניו של יונתן רטוש והיא גילוי נטיה של אהבת-אם החוזרת בכמה משיריו, כאשר המקור מצוי בפסוק המפורסם מספר תהילים: