שלוש מילים טעונות


וּבְחֵטְא    יֶחֱמַתְנִי    אִמִּי

שלוש מילים אלה,

הלקוחות מתהלים פרק נא' פסוק ז'

דורכות, ללא ספק, את תשומת הלב ואת הסקרנות.

מהו החטא ? מהו היחום ?

ומה תפקידה של האם בכל זאת ?

האם לפנינו ביטוי לגילוי עריות,

למשיכה מינית, ממשית או מדומיינת,

בין בן לאמו, קשר ש'חומם' והוצת

על ידי מעשיה של האם ?

היא המייחמת - הוא המיוחם...

 

שורה זו אינה מופיעה רק בתהילים.

יונתן רטוש מצא לצטט אותה -

לתוך שירו "אפריון"

זהו שיר קצבי , מהודק, מבריק בדימוייו,

מחורז בחרוז נחרץ. מקצבו - חד וברור.

 

בשיר חמישה בתים בני ארבע שורות.

נצטט את הבית השני:

 

על מנת שנהיה בטוחים כי לכך... ממש לכך !

התכוון המשורר, ואין זו איזו פליטת קולמוס לא מכוונת,

חוזר הוא על אותו רעיון - בשינויי נוסח קלים בבית הרביעי:

 ראו את הנס והפלא השירי:

רק חמש מילים שונו, שינוי קל, כאילו בהגנב,

והבית נראה כך:

 

 החטא הופך דו צדדי.

אם בבית הראשון הדובר היה הגבר -

בבית הרביעי נשמע לכאורה כי הדוברת

פונה אל הגבר באותן מילים ממש !

 

בשיר זה, כמו בשירים רבים אחרים,

עושה רטוש, שימוש מבריק, מתוחכם

 ובמידה רבה גם מתחכם בפסוק מהמקרא.

 

הפעם בחר את פסוק ז' פרק נא' מס פר תהילים:

 

השינוי היחידי שהכניס הוא שינוי המילה

"הן בעוון חוללתי ..." במילה

"כי בעוון חוללתי"

 

רעיון "הייחום" חוזר ומופיע בשירים

נוספים שחיבר יחיאל היילפרין, שזה לא מכבר

בחר לעצמו את השם יונתן רטוש.

 

נצביע כאן - כבאגב אורחא, על זיקה מקראית

- [ האם היא מיקרית ?] ,  בין יהונתן הוא יונתן ובין

ערוות אימו:

וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ

בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת

הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי

לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ:

שמואל א פרק כ פסוק ל

 

למה התכוון המשורר יונתן רטוש, שראה עצמו, כמורד במוסכמות,

בהזקקו לציטוט זה מספר תהילים ?

למה הוא "אוהב" כל כך את המילה הזו - "יחמתני" ?

מה מסתתר מאחרי פירושה ?

 

לאחר שננתח ונבין מילה זו,

נמשיך לקרוא בשירים נוספים

בהם מצויים, לפי דעתי,  רמזים וביטויים

לאותו מתח אסור של תשוקת הבן לאימו.

שבלשון המקרא היא מכונה - "גילוי עריות"

ובלשון הפסיכולוגים וחוקרי התרבות -

"תסביך אדיפוס"

 


 פירושים מילוניים


רוב פירושיו ושימושיו של הביטוי "יחם"

על הטיותיו ונטיותיו השונות הינו במובן

של גירוי או סיפוק היצר המיני.

על מנת לתת תמונה רחבה של מגון הפירושים

 הבאתי כאן תצלום החלקים הרלוונטיים מתוך

 "אוצר הלשון העברית" מאת אברהם כנעני,

 

להגדלת התמונה - הקלק עליה

 

לפירושים מילוניים נוספים - בקישור זה

 


 פירושי חז"ל ליחמתני


מתוך עיון בפירושי יחמתני" בהגדרות המילוניות

רואים אנו שני פירושים קרובים אך בכל זאת שונים.

מצד אחד יחום כעוררות יצר המין

ומצד שני "יחמתני אימי " מקבל פירוש

של תהליך ההריון בו האם "מחממת"

את העובר בבטנה , הורה אותו ולאחר מכן

 יולדת אותו.

בפרשנות חז"ל, קיימת "בריחה" מפשוטו של הפסוק

והנסיון הוא לפרש אותו בדרך "מתחמקת"

ולהפנות את הפירוש לכיוונים יותר "מהוגנים" מאשר משכבי אם-בן.

 

למשל:

תלמוד בבלי מסכת נדה דף לא עמוד א

וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים ?

 אלא, מתוך תלמוד בבלי

מסכת נדה דף לא עמוד ב

שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו

נשותיהן תחלה, שיהו בניהם זכרים -

מעלה עליהן הכתוב - כאילו הם

מרבים בנים ובני בנים.

והיינו דאמר רב קטינא:

יכולני לעשות כל בני זכרים.

אמר רבא:

הרוצה לעשות כל בניו זכרים - יבעול וישנה.

ואמר רבי יצחק אמר רבי אמי:

אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה, שנאמר

 (תהלים נא) הן בעון חוללתי.

 

לפי פירוש תלמודי זה החטא הוא בעובדה כי הזיווג ארע סמוך לוסתה

 

לפירושי חז"ל נוספים - בקישור זה

 

פירוש זה, הרואה בפסוק מתהילים

ייחום כשווה ערך להריון - יש לדעתי

ממידת ההתחסדות והבושה, ולא זו היתה,

לדעתי כוונתו של רטוש בהביאו את הפסוק

בשינוי הקל שהכניס בו.

 


 כוונת המשורר


אין ספק כי יונתן רטוש -  הבקיא במקרא,

השולט שלטון בלא מיצרים ברבדי העברית

העתיקה, ויד לו אף בשביליה הצדדים, הסתומים

והנדחים של שפת-עבר, בחר להציב מילה זו

 ולשלב פסוק זה, דווקא [ הו, כמה אהב את

ה"דווקא" הזה !! ]  על שום הפרוש המתבקש :

המופקר, החוטא, ההולל, המיני, החובק בזרועותיו

 את האיסור של גילוי-עריות.

מותר להניח ולפרש כי רטוש היה מעדיף

את הפירוש הזה על על פני הפירוש הרבני החז"לי המתחסד. 

ראשית משום שרטוש היה מסתייג חריף

מהפרשנות "חז"ל ["חכמינו זכרונם לברכה" ].

בשנת 1980 יכנה פרשנות אורתודוקסית זו מתוך

זלזול בולט בביטוי הציני: "שלומי אמוני ישראל"

מ"שומרי החומות", נאמנים בעיקרו של דבר

למסורת הפרשנית היהודית" [ הקדמה ב"ראשית

 הימים, עמ'   13 ] . הפרשנות האורתודוקסית,

היתה שנואה עליו כשם שמאס ודחה את כל עולם

הגלות עד כדי שניתק עצמו לחלוטין מכל זיקה

 לאותן אלפיים שנות גלות, וחיפש זיקה וגשר

שידלג על אותן שנים כאילו לא היו. בתקופה

ה"כנענית" שלו [ שהחלה לאחר פרסום שירי

"חפה-שחורה" ] מצא קשר ישיר לתקופת המקרא.

 והילך בה ובמה שכתוב במקרא כמו היו אלה

דוחות מדויקים  על העובדות ועל המקומות,

כפי שדווחו בעיתון [ אמין ... שאין לפקפק בדיווחיו ]

 של אתמול.... המקור המקראי היה עדיף אצל

רטוש על פרשנויותיו המאוחרות ואם יש שורש

וזיקה לשימושו בלשון המקרא - הרי שאת פירוש

כוונתו יש לדלות מתוכו - ולא לחפשו בדברי חז"ל

שרטוש לא ראה בהם מקור אותנטי ומבוסס לעבריותו.

 

 עיון בכל השיר "אפיריון" ממנו הבאנו את הציטוטים

לעיל, ילמד על אוירה מינית השורה על השיר.

אפיריון המופיע במקרא פעם אחת בלבד הוא

מיטת הכלולות של המלך שלמה:

אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן:

עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן

תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם:

צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה

בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ

וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ:

שיר השירים פרק ג ט-יא:

 

השיר "אפריון" פותח בעלה התאנה המכסה

על מערומיה של חוה בגן-העדן,

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם

וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ

עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת ,

בראשית פרק ג פסוק ז  

ומזכיר את הנחש הערום -

ואת השפעתו המפתה , גן העדן הופך למיטת

הכלולות [ האפיריון ] והנחש מחולל

[ נא לשים לב כמה פירוש וכמה אסוציאציות

מתלוות לשלוש האותיות "חלל" - לחלל בחליל,

לחולל במחול, לחולל דבר, לחלל דבר קדוש,

להפוך לחלל, להביא לריקנות כמו בחלל הריק,

וגם מי שנולד מנשואין פסולים כגון

 בין כהן וגרושה... נקרא חלל] על גחון.

"אפיריון" הוא שיר חשק מובהק

[ "חמוק בחמוק יתמר" ] - לכן שני

הבתים הכוללים את הציטוט האמור

מכונים ליחום של אם ובנה. בדיקה מדוקדק

במקרא עצמו יגלה כי בין האיסורים על יחסי

\ מין בין קרובים - המקום היחידי בו מוזכר

איסור שכזה הוא בספר ויקרא פרק כ' שם

מופיע האיסור רק במרומז או בעקיפין:

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו

עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה

מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם דְּמֵיהֶם בָּם:

ויקרא פרק כ (יא) ,

ואשת אביו אינו בהכרח אימו מולידתו.

וגם בפסוקים אחדים לאחר מכן, עוקף

המחבר של ויקרא את הזיווג בין הבן

לאמו מולידתו:

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ

זִמָּה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן

וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם:

 

ויקרא פרק כ (יד)

כיון שאין זה המקרה היחידי בשירתו של יונתן

רטוש בו מופיע הזיווג בין האם והבן -

נראה לי כי ראוי, ראשית להביא

דוגמאות נוספות אלה , וזאת אעשה כאן.

 


 השיר  מוקיון 


 

 

בשיר מוקיון, שיר שגם הוא משירי

"חפה-שחורה" חוזר המוטיב של קשר בין בן לאמו.

אביא כאן את ציטוט 3 הקטעים שבשיר בהם

חוזר ניגון זה של הקרבה המינית בין בן לאמו -

 

 

 

 

ראו את הקישור לשיר מוקיון

 


  השיר מי לו מת


 

 

בשיר נוסף שחובר בארץ ושמו - "מי לו מת",

חוזרים הרמזים לרגשי אהבת בן לאימו,

לא רק יחס האהבה הרגיל של הבן לאימו

אלא יחס המזווג בין ה"אם" להיותה גם

"חיק"

  

 

בפברואר 1938 יסע יונתן רטוש לפאריז.

ביוני 1938, כבר מתפרסמים ב"טורים"

שירי פאריז.

גם בהם חוזרת ומבצבצת התשוקה

הסמויה והאפלה הזו של הבן לאימו.

 

 

ראו את הקישור לשיר  מי לו מת

 

הבולט בהם הוא אפיריון שציטטנו לעיל,

אך גם בשני שירים נוספים מצאנו עקבות

לכך:

 

 


  השיר לחייך


 

 

בשיר "לחייך", לכאורה שיר הלל לאשה ,

מתגנב גם כן היסוד האדיפלי:

 

 

 

ראו את הקישור לשיר לחייך


  השיר אורח 


 

 

ובעוד שיר משירי פאריז שב"חופה

שחורה" - השיר "אורח" חוזרת ומבליחה

אלינו, מן האופל והדמדומים, תמונת

קשר בין עריה [ ערווה ]  לבין האם, דווקא:

 

 

 

 ראו את הקישור לשיר אורח


  סיכום


 

נדמה כי ריכוז כה בלט של ביטויים

שיריים, תמונות, אימאג'ים ודימויים, אינם

יכולים שלא להוליך למסקנה:

 

רטוש מבטא בסידרת שירים זו איזו

כמיהה איזה יחום לאימו, ייחום שמצביע

על השפעותיו של תסביך-אדיפוס לא

פתור בקו אישיותו.

האומנם אלה הם פני הדברים אצל

המשורר, אלוף המילים, או יש עקבות

ליחס שכזה גם בחיי הריאליה וביחסים

שבין אוריאל לפנינה אימו ?

 

על הקשרים [ המיוחדים ] שבין הבן אוריאל היילפרין

לאמו פנינה היילפרין עבור לקישור

 

הבן ואימו - תמונות מצב

 


VICTOR

 

הוסף לאתר "מילים" בתאריך

 17/03/2004

www.milim.org