תורה

תורה פורסם ביום 25.3.1937 בעתון "הירדן"

על שיר זה מופיעה פעם ראשונה החתימה "יונתן רטוש"

1.    נוסח השיר;

2.    הרקע לכתיבת השיר;

3.    הערות-הארות-ופרושים

הרקע לכתיבת השיר

אחרי מאורעות 1936, מינתה ממשלת המנדט את ועדת פיל, לבחון את המצב בארץ-ישראל. בן גוריון וחיים ויצמן הופיעו בפני הועדה ב 7-8 בינואר 1937. הערבים החרימו את הועדה. ב 18 בינואר מסיימת הועדה את עבודתה בארץ-ישראל. ב 11 בפברואר מופיע בפניה זאב ז'בוטינסקי בלונדון [ כיון שהוא מנוע מלהיכנס לארץ ישראל ]. למרות הפסקת האש קיימת תסיסה מצד הערבים. הם מנסים לרצוח את ראש העיר הערבי של חיפה חסן שוקרי כיוון שהיה ראש העיר הערבי היחיד שלא הצטרף לשביתה שארגנו . ב 26 בפברואר נרצח בבית-שאן רופא יהודי ד"ר יוסף להרס, שעזב את העיר בהוראת האנגלים אך חזר לעבוד בה כיון שהוזמן על ידי התושבים הערביים.

מתחילת חודש מרץ נרצחו כמה יהודים על ידי ערבים, על אף שביתת הנשק שהכריזו הערבים.

ב 19.3.1937 מפרסם "מר חשון" הוא אוריאל היילפרין פזמון מחורז בשם "ערבית נוקטורנו"

פזמון מחורז עוקצני המתאר את השלוה והאדישות של הציבור היהודי לעומת הערבים המשחיזים באותה עת את סכינינהם  [" בן קדר משחיז לו תער ] ואורבים בכל פינה [ מסתופף בצל כל שער" ], ואילו האנגלים [ "אלביון" ] מציתים להם מקטרת ומנסים להסביר כי המרד הערבי לא היה מרד אלא ...רק עודף של מרץ. היהודים מוציאים חוברות בהן הם מסבירים לבני קדר כי כל כוונתם אינה אלא לבנות בתי כנסת, "רק פינה לכר וכסת" והחץ השלוח ומכוון להנהגה הציונית המתונה המבטיחה לאנגלים "נרסן כל יד הורסת [ הקיצוניים מבית מדרשם של הרביזיוניסטים ...] כלפי פנים. זה העיקר. האדישות והפחד התוקף את הישוב היהודי מובן על ידי הערבים כחולשה. והוא מסיים את הפזמון:

"יהודים יושבים בשקט

איש ואיש. אין שן חורקת.

כל אחד יש לו מפרקת

להציל מן המהומה.

בן קדר קורא עצרת

ישראל מכריז יום סרט

בשמים מתמרת

אש מקטורת עקומה".

שישה ימים לאחר פרסומו של פזמון זה - הפזמון הראשון שפרסם "מר חשון" - יופיע שיר הזעם והתוכחה "תורה" כאן גם תופיע החתימה האקסימורונית [ הכוללת דבר והיפוכו ]  "יונתן" [ דמותו של הקורבן ] לצד  "רטוש" [ המרטש, הנוקם, המרצץ גולגלות של עוללים, JACK THE RIPPER ].

הערות-הארות-פירושים

המשורר פונה למשה, כבעין בקשת מחילה ומבקש ממנו לרדת מההר, כיון שהעם מושחת. ומדוע העם אשם בחטא השחיתות ? - על שום שהוא "רגוע" ועל כן "נחשב כמת" [ "כי שקט הוא רפש, / הפקר דם ונפש / למען ההוד הנסתר" כתב בפאריז המעטירה, זאב ז'בוטינסקי בהמנון בית"ר באביב 1932 ] . אין העם משיב מלחמה. "מבליח כעשן הוא" משמע מפיץ אור חלש, נדלק וכבה ונמוג כאילו היה עשן. העם מתבוסס ברוק - בפטפוטים בעוד מה שדרוש הוא גואלים לדם הנשפך.

המסר ברור : ביקורת נוקבת על הפאסיביות וקריאה 'נבואית' לתקומה והתעוררות ובעיקר לנקמת דם ! אחרי משה הוא פונה ושואל מי יהא זה שיזעיק את שמשון [ ...במקרה או שלא במקרה שמו של הרומאן שחיבר זאב ז'בוטינסקי ? ] מפני אויביו הקמים עליו להורגו [" ומי יקרא: שמשון,

פלשתים עליך. דם" ומה מתחרז טוב יותר עם דם מאשר "אדם" - לכן בא הפסוק הסוגר: "ושבעתיים און יוצק בידי אדם" ועתה בבית השלישי תבוא הקריאה:

משה, שבר לוחות

שמשון, הסע השער

התר האסורים אל עגל הזהב.

עד מארבע רוחות

פה יסתער הסער

בטרם יתנפץ כל ראש בצוק ערב"

וראוי לשים לב לדימיון הרב בין:

מילותיו של רטוש:

"עד מארבע רוחות

פה יסתער הסער

בטרם יתנפץ כל ראש בצוק ערב"

להמנון הפלמ"ח שחובר על ידי זרובבל גלעד:

"מסביב יהום הסער

אך ראשנו לא ישח"