בּוֹצֵעַ בָּצַע


ירמיהו פרק ו פסוק יג - טו

 

כִּי מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם כֻּלּוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וּמִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלּוֹ עֹשֶׂה שָּׁקֶר:

וַיְרַפְּאוּ אֶת שֶׁבֶר עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם:

הֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעוּ לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים בְּעֵת פְּקַדְתִּים יִכָּשְׁלוּ אָמַר יְהֹוָה:


הביטוי "בוצע בצע" הינו משחק מילים בקונקסט זה של השיר.

ולו כמה פירושים:

בוצע - הוא מי שבוצע לחם, פורס אותו או חותך ממנו חלקי. גם לפי מנהג הבדואים, בטקס הסולחה, מוגשים לשוחן נתחים גדולים של בשר הכבש וכל משתתף בוצע לו חתיכה מהחלק הגדול יותר.

במובן זה השורה " ארור כל בוצע לו בצא" - משמעו : ארור כל כל מי שהשתתף בסעודת ה"צולחה" ואכל מבשר הכבש.

אך לביטוי "בצע על הפת" יש משמעות נוספת בלשון חז"ל. יש להזהר בשיוך ביטויי מאוצר הלשון של חזל לאוריאל היילפרין - שלימים יסתייג מחז"ל הסתייגות מוחלטת ויינזר מלהזקק ללשונם. מעייני שירתו ומאגר השפה שלו הוא המקרא. בכל זאת - כאן מדובר בשירו הלאומי-פוליטי הראשון, והתורה העברית [ הכנענית ] עדיין לא "תפסה" והדליקה את חלקת שדהו, יתכן ואסוציאציה זו עמדה לנגד עיניו - בחוד לאור הביקורת הקשה שהוא מטיח במשתתפי ה"צולחה" המשתתפים הפיזיים בה והשותפים לרעיון ה"צולחה".

לפי לשון חז"ל "בצע על הפת" משמע : בירך על הפת (ברכת המוציא), בצע אותה ואכל ממנה.


"בשבת חייב אדם לבצוע על שתי כיכרות" (שבת קיז ע"ב).
"נטל רבי ישראל שלמה ידיו ובצע על הפת ורמז לבחור שייטול ידיו ויאכל" (עגנון).

ולענינינו בצע בירך על ה"צולחה" - בפועל הסכים לרצח, ויתר על טרונייתו ועל יצר הנקמה שלו.

והפירוש אליו רומז הציטוט מירמיהו:

בוצע בצע - כלומר מקבל שוחד נוטל מן השוחד ועושה שקר - וגם השלום שהוא מצפה להשיג באותה "צולחה" הוא: שלום שאינו שלום,

כִּי מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם כֻּלּוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וּמִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלּוֹ עֹשֶׂה שָּׁקֶר:

וַיְרַפְּאוּ אֶת שֶׁבֶר עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם:



 

 

 

 


 

 

הוסף לאתר "מילים" ביום

17/03/2004

www.milim.org